הרי בוץ
חרוטים קרים של בוץ מבעבע שנולדו מגז ממעמקי האדמה: באזרבייג'ן יש מהם יותר מבכל מדינה אחרת בעולם — כמעט מחצית מכל אלה שבכוכב.
אדמה שנושמת גז ובוץ
הר בוץ אינו הר אש אלא חרוט קר שממנו, בבעבוע, נוזל בוץ אפור. דוחף אותו לא מאגמה אלא גז — בעיקר מתאן, העולה ממעמקי האדמה יחד עם מים וסלע רטוב. היכן שיש נפט וגז מתחת לאדמה, נולדים גם הרי בוץ.
אזרבייג'ן היא בירת העולם של תופעה זו. על אדמתה ועל קרקעית הים הכספי סופרים כ-350–400 הרי בוץ — כמעט מחצית מכל אלה שבכוכב. אחדים זעירים, בגודל כף יד, אחרים הרים שלמים; אחדים מבעבעים בשקט מאות שנים, אחרים מתפרצים בעמודי להבה. אתר זה עוסק בהם.
פלא במספרים
כאן האדמה מבעבעת, נושמת ומתלקחת — כמו פיסה של כוכב אחר שהושארה בלב אזרבייג'ן.
פיסה של כוכב אחר
שדות הרי הבוץ נראים לא-ארציים: חרוטים אפורים, בוץ סדוק, בעבוע ולחישה של גז מתחת לרגליים. חוקרים לומדים אותם כאנלוג ארצי של מאדים — ואכן, בין גבעות ירחיות אלה קל לשכוח שאתה עדיין על כדור הארץ.
איך הם פועליםהאתר הוא תרבותי-חינוכי. רוב הצילומים אותנטיים; כמה תמונות אווירה (התפרצות לילית, צילום אווירי) נוצרו בעזרת בינה מלאכותית. מספרים ותאריכים מובאים לפי המקורות הזמינים.